דמטר הידען ישב בשפת הים והרהר בדה ובהא.
שירטט מספרים בחול ואלה נמחקו מדי פעם בבואו של גל גדול כאילו לא היו חרוטים מעולם במשטח הרטוב והמבריק של חוף הים.
זרד קצרצר שנפלט מן הים, שימש עפרון בידו.
5X575=3450
הומממ...., למה זה מתאים? תהה דמטר הידען והמשיך לחפור באסוציאציות האישיות שלו.
12X108=1296
המממ - המממממ, עוד מספר סתמי חשב דמטר הידען בקול, והמשיך לחפור באסוציאציות שלו.
פשפש בכיס אחר פתקים [היה לו מנהג לצבור אותם], כדי לראות אם המספרים לקוחים מסיכומים.
פתק ראשון, של מגה בעיר, נשא בעוז מספר מחומש, 476.92, מצא עוד שלושה, 378.90, 257.88, ו-413.90.
סיכם אותם וקיבל 1527.60.
וואלה, לא מתאים.
חרא, מלמל וגרד בפדחת.
בעת זו בא גל גדול, מחק את כל הרישומים, אולם למזלו של דמטר [ולמזלנו אנו], לדמטר זיכרון פנומנלי, הוא זכר את כל חישוביו, כאילו היו רשומים עדיין.
פשפש בכיס ומצא פתק גדול, כמעט גיליון, וזה הציף אותו בשמחה גדולה כי היה צבעוני ונשא את הלוגו של חברת החשמל.
בקטן, בסוף, כאילו נחבא מבושה או שמא מצניעות – נטייה מקומית יאמרו סוציולוגים, התנוססו שוב חמש ספרות עם נקודה באמצע, 1247.89.
הדור רוח בלשנות, תר אחרי פתק נוסף, שאולי בו ימצא את המזור שלו. הפעם, הוא שלח יד לתיקו, שם נאספו ניירות יותר חשובים, לפחות על פי החזות, כלומר במה שנקרא אצל אנשי המחשבים GUI, לאמור general user interface, או הקטע הגרפי יש לומר, שהדיוטות רואים על צג המחשב שלהם כדי שיהיה להם על מה לעשות קליק עם העכבר או למתוחכמים יותר, לחרבש אותם באצבעות על צג הסמרטפון.
עיין בפתק משמאל, עיין בפתק מימין, הפך אותו לשם בטחון וגילה שמספר שש מתנוסס בו פה ושם וגם שם ופה קצת. פשפש שוב בזיכרונו..., נדה, כלום.
עם מספר שש, בעיקר בגלגוליו הנוכחי, מעולם לא היה לו דיאלוג וזה לגמרי בטוח.
הוא אמנם שמע שיש כביש שמתקרא על שם המספר הזה, ותמיד תהה מדוע, אולם מעולם לא היה לו רכב משלו, וגם רישיון לנהוג, לא היה לו.
עילעל בגיליון בדקדקנות האופיינית לו, ומצא לכאורה כי רכבו מספר 34-456-60, נסע בכביש הזה, שש כאמור, מנתניה לחדרה.
הוא נאחז ברוב אופטימיות במידע החדש, ושמח לרגע, אולם אז נזכר כי הוא מעולם לא היה בחדרה. הוא שמע על העיר והיה מודע לקיומה, אך רק מקריאה והתכנים שנחשף אליהם בעבר, ואלה לא ייספו די כדי לטלטל את עצמו באוטובוס עד לשמה ועוד עד בואך נתניה. גם לעיר הזאת היה מודע רק מן הכתובים בעיתון של עולים מצרפת, שקיבל אצל מוכר הדגים, שמשון, בעת שעטף פילה לברק וקצת ברבוניות לשבת, וגם זה היה לפני חודש, לא יותר ואילו על פי הגיליון, הביקור שלו בחדרה התנהל לפני שש שנים, שלושה חדשים ותריסר ימים.
דמטר אהב לדייק, ותהה למה הרשויות של הכביש הזה לא אוהבים לעשות חישובים כמוהו.
נעצב דמטר, נעצב מאוד.
מעולם לא ניצבה בפניו תעלומה בסדר גודל כזה, והרי עד היום עולמו התנהל בסדר גמור, מי ולמה הנחיתו עליו את הגיליון הזה, תהה דמטר ומה כבר הוא עולל שתעלומה בסדר גודל כזה תנחת עליו כך סתם מתוך הכחול הגדול של הלא ידוע.
תחושה לא נוחה של חוסר ודאות הציפה את מכלול הקיום האנושי של דמטר והוא תהה למה זה קורה לו.
חייו הסדורים לפי מספרים ונוסחאות והביטחון שאלה נסחו בו נמוגו באיבחה ודמטר חש באי נוחות שגרמה לו לתסכול, רגש שלא חש בעוצמה דומה אף פעם.
דמטר הידען הרגיש כי הוא אומלל, הרגשה שלא חש אף פעם.
הוא חיפש נוסחה שתתאים לכול המספרים ותקבץ אותם באופן שניתן להבנה ולא הצליח.
הוא ניסה כך, וגם כך וגם ככה...
נדה...
דמטר הידען הרגיש מאוד מתוסכל ולא הבין למה.
הוא פשפש בתיקו עוד פעם.
הפעם הוא מצא גיליון, ללא צבע וללא סרק, סתם גיליון, שאמר כך:
מר דמטר הנכבד, בעקבות ככה וככה, אני עורך הדיון ככה וככה, מודיע לך בזאת בשם מרשי ככה וככה וגם ככה, כי עליך לשלם סכום השווה לככה וככה וככה ולככה וככה וגם ככה.
במידה ולא תעמוד בדרישה, יקרה לך ככה וככה וככה.
חשכו עיניו של דמטר, הוא אמר לעצמו ככה:
אם זה ככה וככה וגם ככה, אין לי בררה אלא לעשות ככה...
---
אנשים שרבצו בחוף המציצים ונחקרו ביום שלמחרת בדבר האירוע, אמרו כי ראו איש שפישפש במרכולתו ובשלב מסוים הלך לים עד שנבלע בו וזהו.
בדוח המוות הבלתי טבעי של מרחב הירקון נכתב כי דמטר הידען התאבד עקב מצוקה כלכלית.
---
נספח בלתי רלוונטי...
ברישום בספר הבאים לגן העדן של מעלה נרשם ככה:
הגיע אחד, דמטר הידען, הוא נראה מבולבל לאללה וגם וגם ככה וככה.
כותב, מבקר ומייחל.
